יוצאים לדרך

איך יוצאים מקיבעון לפריצת דרך?
בפוסט שלנו התבססנו על המאמר "הוראה מתוקשבת - דרך חיים או מעמסה למורה מאת תמר ענבל-שמיר ויעל קלי
הציר המרכזי אותו בחרנו: "העשייה המתוקשבת שלהם (מורים מובילי תקשוב ומורים חדשים) במימד השיתופיות, נמצאת נמוכה. קוליסון וחובריו (Collison et-al;200) מציגים גישה בה המורה משנה את תפקידו מהוראה ממוקדת מורה להוראה ממוקדת תלמיד. לדבריהם היכולת של התקשוב לאפשר דיאלווג בין כלל השותפים לתהליך הלמידה / הוראה וע"י כך לעודד למידת עמיתים משחררת את המורה מהצורך להיות מקור עזרבלעדי לתלמידים...."
כיצד פורצים את המחסום? קביעת מדיניות ופיתוח מודלים להתנסות מעשית של מורים ומורי מורים.

ציוני דרך:

1. פיתוח תוכנית התקשוב לאומית שתתמוך ותפתח : Personalized Learning, כלומר, סביבת למידה אישית לכל תלמיד מערכת ניהול נוכחות ושעות, דואר אלקטרוני, ניהול למידה, ויקי, בלוגים, רשת חברתית ועוד. והכול ברשת. כך ייווצר "רצף בית ספר – בית"

2. מעורבות הורים בלמידה - לאפשר להורים לראות את תמונת המצב של ילדיהם אונליין חיבור וקישוריות מכל מקום ובכל זמן לצורך הרחבת תהליך הלמידה והתקשורת בין המורים, התלמידים וההורים (דגש על ההורים שצריכים לקחת חלק בלמידה של ילדיהם);

3. תהליך הלמידה, שהקונסטרוקטיביזם מאפיין אותו. נקודת המוצא ללמידה – התלמיד והמציאות בה הוא פועל, הכול צריך להיות מכוון אליו. למידה אישית "למען" התלמיד, "עם" התלמיד ו"על ידי" התלמיד. כל מערך ההוראה, הלמידה וההערכה צריך לצאת מנקודות המבט האלה.

4. שיתוף במשאבים, סביבות חדשות לעבודה ולמידה (בעיקר Collaboration ולמידת עמיתים), אפשרות של דיונים סינכרוניים להפנות משאבים רבים לפיתוח מתודולוגיות, כלים, סביבות למידה מתוקשבות, תהליכי הערכה מתוקשבים מערכת הערכה מתוקשבת ועוד.